כתיבת הנחיות שמחזיקות מעמד
רוב ההנחיות נשמעות טוב ולא משנות כלום. איך כותבים כאלה שבאמת מזיזות את התשובה, ואיך מתקנים אותן כשהן לא.
בסוף יהיה לכם סט הנחיות קצר שאתם יודעים לבדוק — ולתקן כשהוא לא עובד.
רוב האנשים פוגשים פרויקטים באותו אופן: שמים לב למילה בסרגל הצד, לוחצים, מקבלים תיבה ריקה שמבקשת שם — וסוגרים אותה. שום דבר בתיבה הריקה לא מסביר למה היא שם.
בקצרה: פרויקט הוא תיקיית שיחות עם זיכרון. הוא מחזיק שני דברים — קבצים שתרצו שיהיו זמינים בכל פעם, והנחיות קבועות שחלות על כל שיחה שנפתחת בתוכו. זו כל התכונה. כל מה שימושי בפרויקטים נובע ממה שתחליטו לשים בשתי המשבצות האלה.
למה פרויקט ממוקד עדיף על רחב
האינסטינקט הוא להקים פרויקט אחד בשם עבודה ולשים בו הכול. זה מרגיש יעיל. זה מייצר תשובות גרועות יותר.
הסיבה היא שהנחיות עוזרות רק כשהן ספציפיות מספיק כדי לשנות את מה שהמודל עושה. ״תעזור לי עם העבודה״ לא משנה כלום. ״זה מיועד לעדכון השבועי למשקיעים — 400 מילה, בלי תארים, פותחים במספר שזז הכי הרבה, ולא מעריכים נתון שלא נתתי לך״ משנה המון. אי אפשר לכתוב הנחיה מהסוג השני לפרויקט שמכסה את כל מה שאתם עושים.
אותו דבר לגבי קבצים. פרויקט עם שלושה מסמכים, כולם רלוונטיים, נותן תשובות שמעוגנות בשלושת המסמכים האלה. פרויקט עם שלושים מסמכים, שארבעה מהם רלוונטיים לשאלה של היום, נותן תשובות שנוטות לכיוון הקובץ שנראה הכי רלוונטי — ולא תמיד תשימו לב באיזה הוא בחר.
הכלל הוא: פרויקט אחד לכל משימה חוזרת, לא פרויקט אחד לכל תחום בחיים. אם אתם לא מצליחים לומר במשפט אחד למה הפרויקט מיועד, ולנקוב בתוצר מסוים — הוא רחב מדי.
מה באמת נכנס להנחיות
הנחיות פרויקט הן לא פרומפט. פרומפט הוא בקשה; הנחיות הן התנאים שכל בקשה נענית תחתיהם. ההבדל חשוב, כי הוא מסמן מה שייך לשם.
מה כן:
- הקשר שלא משתנה. מי הקהל. איך קוראים למוצר. באיזה שוק אתם. כל מה שאחרת הייתם מקלידים בראש כל הודעה.
- כללי פורמט קבועים. אורך, מבנה, נקודות או פסקאות, איך נראית תשובה גמורה.
- התיקונים שאתם חוזרים עליהם. אם אתם עונים ״קצר יותר״ שלוש פעמים בשבוע, זו הנחיה, לא תיקון.
- גבולות חדים. הדברים שיהפכו תשובה ללא שמישה. נסחו אותם כאף פעם לא, בפשטות.
מה לא: השאלה של היום, כל מה שמשתנה משבוע לשבוע, ומסות רקע ארוכות. הנחיות מתחרות על תשומת לב מול השאלה עצמה — עמוד על ההיסטוריה של החברה יעלה לכם בדילול יותר ממה שיביא בהקשר.
מה לצרף, ומה להדביק בשיחה
צרפו קובץ כשהוא יציב ותצטרכו אותו בכל פעם — מדריך סגנון, מפרט מוצר, מחירון, ארבעת העדכונים האחרונים למשקיעים כדוגמה לפורמט.
הדביקו לשיחה כשזה החומר של השבוע. תמליל מהפגישה של יום שלישי לא שייך לפרויקט; הוא שייך להודעה שבה אתם שואלים על הפגישה ההיא. אם תשימו אותו בפרויקט, הוא ישפיע בשקט על תשובות גם במרץ הבא.
הבדיקה שאומרת לכם שזה עבד
פתחו שיחה חדשה בתוך הפרויקט ושאלו אותו למה הפרויקט מיועד ותחת אילו כללים הוא עובד. אם התשובה היא פסקה בטוחה וספציפית שנשמעת כמו העבודה שלכם — ההנחיות נקלטו. אם היא ניסוח מעורפל של שם הפרויקט — לא, והתיקון הוא כמעט תמיד להיות קונקרטיים יותר לגבי התוצר, לא לכתוב עוד.
אחר כך השתמשו בו שבוע בלי לגעת. בכל פעם שאתם מתקנים את אותו הדבר, עצרו והעבירו את התיקון להנחיות. שניים־שלושה סבבים כאלה והפרויקט מפסיק להצריך תיקונים. זו הנקודה שבה הוא מתחיל לחסוך לכם זמן אמיתי.
